אורנה גבע

 

בעידן של עומס מידע , קושי לבחור ולקבל החלטות נוכח חלופות רבות  ,שפע שלעיתים "משתק". ארגונים שואפים  להבנות "סדר" ובעיקר לשלוט ככל שניתן באי הודאות המעיקה על הפעילות הארגונית. הפתרון:ניהול ידע.

 

במסגרת פתרון זה, ארגונים רבים  רוצים לממש את החזון של "הידע הנכון, לאדם הנכון, בזמן הנכון, ובמינון הנכון" כי הוא עונה על צורך .החלום הרציונאלי הזה מאפשר לארגונים לחוש יותר שליטה, לנהל יחסי חליפין של ידע ומידע ולחוש שהם מנהלים את "ההון האינטלקטואלי שלהם", "קשרי לקוחות", קבלת החלטות אפקטיבית".

 

הם לא פועלים בחלל ריק.

במקביל בסביבה הארגונית, נוצרים סמלי תרבות פרי רוח התקופה. למשל,  מבין  גיבורי השעה הוא"גוגל" , האורקל החדש. רבים רוצים "גוגל ארגוני". יש המקדשים את תוצאות החיפוש במונחים כמו "תבונת ההמונים",  התחושה היא ששם יושב "השכל" בגוגל.....

 

ולא רק שם, "הטכנולוגיה" , ומה שיש בתוכה, הם הסוד הגדול שמביא לנו את כל החוכמה. ויחד עם גוגל נוצרת שפה חדשה הדנה במעבר  מ WEB2  ל WEB3 רשתות סמנטיות, מאגרי נתונים מדברים זה עם זה. עוד עשר, חמש עשרה שנה הכול יהיה אחרת והחזון יתגשם..הידע הנכון...לאדם הנכון...

.

האומנם?

 

ניהול ידע אינו תהליך הנוגע  רק לסדר, אינדוקס והבניה של ידע. אין ספק שהצגתו באופן זה מושכת קונים.  ניהול ידע הוא תהליך העוסק גם ביצירה של ידע חדש ובחדשנות וזה האחרון לא רק שלא מביא סדר אלא עשוי להחריב אותו  וליצור אותו מחדש, באופן אחר.

הזוג המוזר של ניהול ידע  :שימור ידע   וחדשנות מנוגדים זה לזה אך משלימים זה את זה.

 

עיסוק רק בצד המקדש לכידה הבניה ושימור ידע עשוי להיות תהליך מנוון המחזק תפישות קימות בארגון  ואינו מאפשר לבחון אחרות. הוא חיוני, אך מסוכן שיהפוך  לתהליך דומיננטי. במצב כזה סביר שיתקשו בארגון להצביע על "המלך  הוא עירום".

 

יחד עם זאת, נדמה שעוד מוקדם לדבר על חדשנות. כי גם כיום, ארגונים מתקשים עדין  לבנות תהליכי שיח ושיתוף בידע, למרות שבאופן מוצהר אנחנו כעת בעידן  web2.

 

למעשה,בתהליכי ניהול ידע בארגון  , קימת התפתחות (לא בהכרח תמיד בסדר ליניארי זה)

 

 

 הדברים לא יתנהלו באופן זה בהכרח . ההבניה של השלבים הללו "עושה סדר" ומבנה טיפולוגיה של תהליכים ומחדדת את השונות בניהם.  למעשה, קשה לדבר על חדשנות כתהליך כלל ארגוני, אם בכלל. למעשה זה כמעט בלתי אפשרי ואולי לא נכון. הרי ארגון לא יכול להיות  כולו מוקדש לשינוי כללי המשחק, זה ממש כמו איבוד עצמך לדעת כל פעם מחדש.

 

 לכן חדשנות בארגונים אפשרית בדומה ליישום של ה web2   . בתהליך זה נדרשת חשיבה אסטרטגית  ויישום מתוחם ומנוהל של תהליך החדשנות. הבשורה המרעננת יכולה להיות פיתוח תהליך חדשנות עם  שחקנים אחרים ולא עם הגופים היותר מסורתיים שעוסקים בדרך כלל בחדשנות בארגון (מו"פ, שיווק, אולי עו"ש)

 

בנוסף, אם ארגון אינו בשל לחדשנות, ניתן לנהל תהליכים רחבים של חידושים. חידושים אינם חדשנות. חדשנות הוא תהליך של שינוי מערכתי המשנה את דפוס היחסים בין השחקנים במערכת לתבניות אחרות. הוא מושתת על שינוי הנחות יסוד. ואילו חידושים הנו שינוי תוספתי בתוך מסגרת קימת של כללי משחק.

 

 

.

רעיונות טובים אינם מספיקים. המצאות רבות וטובות קימות בעולם אך הן לא באו למימוש בשל התרגום הכושל  של הרעיון למעש.

למעשה  חדשנות הוא תהליך המתחיל מהמצאה, רעיון המתורגם לאובייקט שניתן לממש ולסחור בו.

 

 

לכן, ארגון המבקש לייצר תהליכי חדשנות, חייב לתת את הדעת לכך שחדשנות לא נוצרת מרעיונות ומהמצאות בלבד.

 

כלומר, על מנת שתהליך מסוג זה יתקיים בארגון הארגון חייב להקצות זמן, משאבים ותמיכה לתרגום ההמצאות  לתוצרים "סחירים". כמו  שב  3M  מוקצה אחוז מסוים מזמן העבודה  לחדשנות ואף ישנן פונקציות ארגוניות המשמשות "ספונסרים" לתהליכי החדשנות. אחרת כל העוסקים במלאכה מהר מאד יבינו שאלו הם  "סתם דיבורים", סדנאות לפנטזיה ארגונית ותו לא. תחושה זו עשויה להצמיח תסכול, ציניות ולחדד את הפער בין התרבות המוצהרת לתרבות הארגונית הקיימת בפועל.

 

משום כך תהליך זה הנו שונה מתהליכי ניהול ידע העוסקים באינדוקס, הבניה, שיתוף בידע והתדיינות ברשת.  כי הוא מצריך תרגום ממשי ומסחרי לתהליך או המוצר אותו מייצגת ההמצאה . ולמעשה במונחי ניהול ידע, התהליך החדשני יוצר נכס ממשי ומוחשי לארגון. בשונה מנכסים אינטלקטואלים לא מוחשיים שנוצרים בתהליכי ניהול הידע כמו המצאות....

 

 

מהיכן נובעים רעיונות טובים וחדשנים?  בדרך כלל מאינטראקציה עם אנשים אחרים, לעיתים קרובות, עם אנשים שאינם בליבת העשייה של הארגון, לעיתים מדסיפלינה אחרת , המתבוננים על המציאות דרך "המשקפים שלהם" .

להן מקורות אפשריים:

 

שלושת סקטורים אלו הם מקור רב ועצום של רעיונות והמצאות משום שהם חווים את התהליך  הארגוני מהפרספקטיבה שלהם.

 

 

 

 

דווקא תוחלת החיים המוגבלת של הטכנולוגיה עשויה להיות מקור לחדשנות משום שהיא עשויה להניע לחיפוש אחר "הדבר הבא"

(Christensen 1977) .

יתרה מכך, החדשנות לא תמה בעשייה הטכנולוגית. למעשה מתקיים תהליך איטראטיבי בין הטכנולוגיה לבין תפישות ותהליכים. טכנולוגיות יכולת לזרז פיתוח תהליכים ותפישות חדשות וכמובן להפך. יחד עם זאת כדאי להיזהר מאימוץ גישה אידיאלית של טכנולוגיה כמובילה שינוי וחדשנות. זה לא מספיק, במיוחד  בהקשר ארגוני בו פועלים כוחות מערכתיים כמו תרבות, פוליטיקה, מבנה. הטכנולוגיה יכולה להיות מאד חדשנית, אך השימוש בה מאד ישן ולא חדשני, רק מתהדר בזוהר חדשני. 

 

רבים מסכימים שמקור ליצירת ידע חדש  הוא הידע הסמוי, ואינטראקציה בין אנשים.

ההחצנה של ידע גלוי לסמוי לא פשוטה, ניתנת לביצוע מוגבל, למרות שיש המתהדרים בכך כחלק מהפתרונות הניתנים לארגונים. אך רק דיבורים לא יעזרו בתהליך חדשנות. אולי ייווצר ידע חדש, אולי ילכד ידע סמוי, אולי יעלו המצאות חדשות. זו לא חדשנות..

 

תהליך חדשנות דורש כללי משחק שונים משל תהליכי שיתוף בידע. גם עליו חלים התנאים הדרושים ליצירת ידע כמו, אמון, כבוד, אכפתיות וגישה חקרנית. זה הבסיס התרבותי והאישי. יחד עם זה, מימוש תהליך חדשנות  בארגון  מצריך פיתוח תהליכים חדשים אחרים  שיאפשרו לפרוץ תבניות חשיבה.

קימות שיטות שונות לתהליכי חשיבה מסוג זה. 

 

אולם לא די בחשיבה ובמצגות להנהלה. לפעמים זה נגמר שם. אם רוצים חדשנות, לאחר שהרעיון אושר על ידי הנהלת הארגון ,בבסיס התהליך חייבת להיות נכונות אמיתית מצד הארגון להשקיע, לקבל ולהיערך לחדשנות.

 

ולבסוף, לא תמיד חדשנות הנה ערובה ליציבות ושרידות . התיאוריה האקולוגית בחקר ארגונים טוענת שישנם דפוסים מנצחים ושורדים. אימוץ דפוסים אלו מקדם סיכויי השרדות והצלחה. 

 

 

 

ניהול ידע /אורנה גבע